|
| |
|
|
|
| מאת: one voice |
תל אביב |
|
25.09.2008 08:47 |
מספר כניסות: 600
|
|
קול אחד - one voice
סיפור מתוך פרויקט "דמיין 2018" של תנועת one voice - תחרות חיבורים לבני נוער ישראלים ופלסטינים (13-18) כשהשאלה שנשאלו הייתה: "כיצד יראו חייך בעידן של שלום בשנת 2018?"
בבוקרו של יום חופש אחד הלכתי לחנותו של חסים שכני במגדלי התאומים בירושלים. המגדלים ניבנו לאחר הסכמי השלום כמתנה מנשיא ארצות הברית ומהווים העתק מדויק של מגדלי התאומים שנחרבו בפיגועי ה-11/9 בניו יורק. ברכתי את חסים לשלום בשפת העיב-רבית (השפה המשלבת עברית וערבית שהומצאה בעקבות הסכמי השלום) וקניתי את המצרכים הדרושים לי . נפרדתי ממנו לשלום וחזרתי לדירתי בקומה ה-150.
אחר הצהריים התכוננתי לקראת נסיעתי לתל אביב. תכננתי להתפלל במקום הקדוש שבנו שם לשלוש הדתות, לפגוש את חברותי הטובות ולבלות עימן. האוטובוס עצר לי במשולש הקדוש. משולש הדתות מכיל בית כנסת, כנסיה ומסגד. המקום המיוחד שנבנה בעקבות הסכמי השלום, עוצב על ידי ארכיטקטים מפורסמים מכל העולם ונחשב לאחת היצירות היפות בתבל. לאחר שסיימתי להתפלל נסעתי לפגוש את חברותי שולה, לוג'אן, וקייטי.
ארבעתנו חברות טובות כבר זמן רב ותמיד כאשר אנו נפגשות אנו מטיילות, מבלות ומשתפות אחת את השנייה בחוויות שעברנו מאז התראינו לאחרונה. במפגש זה החלטנו על נסיעה ללבנון לארוחת צהריים. לקחנו את האוטו של שולה ונסענו צפונה על הכביש המהיר. דרך הכביש המהיר החדש המחבר בין פלסטין, לבנון, סוריה וירדן ניתן להגיע ללבנון תוך שעתיים. כשהגענו לביירות הלכנו ישר לשוק לעשות קניות ולהביא מזכרות הביתה. סיימנו את הקניות בארוחת צהריים טעימה של אוכל לבנוני עשיר בטעמים וריחות. היום עבר כל כך מהר עד כי לא שמנו לב שירד הערב. לוג'אן נשארה בביתה בביירות, קייטי ושולה עצרו בתל אביב ואני חזרתי לביתי ברמאללה.
למחרת היום הלכתי למשרדי ברמאללה. הבוקר התחיל בשיחת טלפון מסבי שהגיע לביקור מארה"ב. סבי היה בין הפליטים שגורשו ב-48' ועכשיו הוא גר בארה"ב. הוא נמצא כעת בביקור באזור וביקש להזמין אותי ואת חברותי לארוחת ערב. לארוחה הזמנתי את חברתי שולה היהודייה, קייטי האמריקאית ולוג'אן הלבנונית. הארוחה הייתה טעימה והשיחה שהתנהלה סביב השולחן הייתה מעניינת מאוד.
בסיומו של אותו יום חשבתי לעצמי עד כמה שינו הסכמי השלום את אזורינו. כמה טוב זה עשה לנו הפלסטינאים לגור בפלסטין העצמאית. כל המציאות השתנתה בעקבות ההסכמים, הכבישים נהיו רחבים ונקיים וכבר אין עליהם מחסומים. כמה נפלא זה שכבר אין גבולות בין מצריים, ירדן, סוריה ולבנון ושאר המדינות הערביות. הלילות שלנו הפכו לשקטים יותר והימים לרגועים יותר. כמו כן הופסקה, בעקבות ההסכמים, פעילותם של המיליציות הצבאיות, מה שהיה עד לפני כעשר שנים אחד הדברים המפחידים ביותר עבורי כאזרחית פלסטינית.
לפני השינה, אחרי שהתפללתי לאללה וביקשתי ממנו שיברך את משפחתי ואת הנשיא שלנו, הרהרתי לעצמי וחשבתי: מעניין איך נראית הייתה פלסטין היום לולא היו נחתמים לפני עשר שנים הסכמי השלום...
|
|
|
|
|